מדיניות החוץ של ממשלות נתניהו נשענה על זלזול מתמשך בבנות בריתה של ישראל במערב והתקרבות למנהיגי הציר האנטי-ליברלי. ברגע המבחן, התברר מי ידידי האמת של ישראל ומי אויביה
במהלך קמפיין בחירות 2019 נתלו על מצודת זאב בתל-אביב תמונותיו של נתניהו לוחץ ידיים עם דונלד טראמפ ועם ולדימיר פוטין. מעל התמונות התנוססה הסיסמה: ״נתניהו. ליגה אחרת״. המסר היה ברור: נתניהו, האיש עם האנגלית השוטפת ונאומי הגימיקים באו״ם, הוא ״מיסטר דיפלומטיה״ שירקום עבור ישראל רשת חדשה של בריתות עם מנהיגים אנטי-ליברלים ברחבי העולם, ויצעיד את המדינה אל עבר עידן חדש בזירה הבינלאומית. אלא שהטבח בדרום והמלחמה שפרצה בעקבותיו חשפו אמת כואבת: האסטרטגיה הדיפלומטית של ממשלות הימין היא כישלון מהדהד. חבריו החדשים של הימין הישראלי התגלו כמשענת קנה רצוץ, כשחלקם מתייצבים בגלוי לצד חמאס ואחרים מסתפקים בגינויים רפים. כוכבי קמפיין הליכוד בלטו במיוחד בעוינות שהפגינו כלפי ישראל בימיה הקשים ביותר: טראמפ עצמו ניצל נאום לתומכיו ימים ספורים לאחר הטבח בעוטף כדי לחלק שבחים לחיזבאללה וללעוג למערכת הביטחון הישראלית, ואילו פוטין סירב בעקביות לבקר את הרציחות והחטיפות, ניצל את זכות הוטו של רוסיה כדי לסכל גינוי חריף לחמאס באו"ם, ושלושה שבועות לאחר שבת השחורה, אירח במוסקבה משלחת מיוחדת מטעם ארגון הטרור הרצחני. אכן, ליגה אחרת.
המלחמה חשפה אמת כואבת: מדיניות החוץ של ממשלות הימין היא כישלון מהדהד. חבריו החדשים של נתניהו – מטראמפ ועד פוטין – התגלו כמשענת קנה רצוץ, כשחלקם מתייצבים בגלוי לצד חמאס ואחרים מסתפקים בגינויים רפים
מנגד, בעלות בריתה המסורתיות של ישראל במערב – אלה שספגו בשנים האחרונות קיתונות של בוז מצד נתניהו ובני בריתו – היו הראשונות להתייצב לצד ישראל, במילים ובמעשים. בעוד שרוסיה מגוננת על חמאס, ארצות הברית שיגרה לאזור כוח צבאי אדיר, כולל שתי נושאות מטוסים, רכבת אווירית של ציוד ומערכות הגנה מתקדמות, כדי להרתיע את חיזבאללה מלתקוף. בשעה שסין מסרבת לגנות את הטבח בעוטף – הפרלמנט האירופי הביע תמיכה גורפת בזכותה של ישראל להגן על עצמה, ראשי ממשלות צרפת, איטליה ואנגליה הגיעו לסדרת ביקורי תמיכה דחופים בצל האזעקות, וביידן התייצב לצד ישראל בנאום היסטורי שייזכר לדורי דורות, מגובה בסיוע צבאי חסר תקדים.
תוך שעות ספורות קרסה הקונספציה הדיפלומטית שהובילו ממשלות הימין בעשור וחצי האחרונים, כשפעלו להרחיק את ישראל מבעלות בריתה המסורתיות במערב, שנתפסו "ליברליות" מדי, ולהחליף אותן במדינות לא-דמוקרטיות שמסייעות לארגוני הטרור באזור (כמו רוסיה וסין) ובמדינות שבראשן מנהיגים אנטי-ליברלים (כמו הונגריה, הודו וברזיל).
במהלך העשור האחרון נתניהו כרת ברית עם לאומנים כמו ויקטור אורבן בהונגריה וז'איר בולסונרו בברזיל, והתרחק מבעלות ברית ליברליות כמו גרמניה וצרפת; הוא נמנע מלגנות את רוסיה ולהושיט סיוע משמעותי לאוקראינה, מתוך שאיפה להתחבב על פוטין (אותו כינה לא פעם "חברי הקרוב"); ואפילו אותת לממשל האמריקאי שישראל רואה בקשרים המתהדקים עם סין תחליף לברית האסטרטגית עם וושינגטון, ברית שהתבססה על ערכים משותפים ועל היותה של ישראל דמוקרטיה ליברלית. מאחורי התפנית ההיסטורית שממשלותיו של נתניהו ביקשו לחולל ביחסי החוץ של ישראל עומדת מוטיבציה פשוטה: אף אחד מהחברים החדשים הללו לא מוטרד בשאלת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מבקר את מדיניות הממשלה בשטחים או מתעקש שישראל תישאר דמוקרטיה. במילים אחרות, נתניהו חיפש לעצמו פרטנרים פוליטיים נוחים – גם במחיר פגיעה בביטחון הלאומי.
אך נתניהו לא לבד: במשך שנים ארגוני הימין בישראל עמלו על טיפוח קשרים עם גופי ימין קיצוני, בהם מפלגות עם עבר ניאו-נאצי, ארגונים נוצרים אוונגליסטיים משיחיים, ופוליטיקאים שמובילים קמפיינים אנטישמיים. ב-2017, כשעוד כיהנה כשרה בממשלת נתניהו ועבדה בצמוד עם מכון קהלת, איילת שקד חשפה את האסטרטגיה הזו בפירוט במסמך שקראה לו "התוכנית לאיתנות לאומית". לטענתה, על ישראל להשקיע בברית עולמית חדשה עם הכוחות האנטי-ליברליים בעולם. "בימים אלו יש לנו יכולת לגבש הבנות חדשות עם גופים ומדינות שמבינים את המגמה החדשה", הטיפה שקד. "עלינו לקדם את הידוק הקשרים עם רוסיה, אפריקה, הודו וסין ומדינות המפרץ". מאיר רובין, מנכ"ל קהלת, הציע רק לפני כמה חודשים להתרחק מהברית האסטרטגית ההיסטורית עם ארצות הברית, ועיתונאי הימין קלמן ליבסקינד כבר הודיע ליהודי ארה"ב בשמנו כי "אחים יקרים, אם תחליטו לנתק את הקשר או להפסיק לתרום, נסתדר בלעדיכם". ניתן רק לשער מה היה מצבה הביטחוני של ישראל כיום ללא הגיבוי האמריקאי.
במהלך 14 שנים הביא נתניהו את יחסי ישראל-ארצות הברית לשפל חסר תקדים כשהפר את המוסכמה שלאורה פעלו כל ראשי הממשלות לפניו – מימין ומשמאל – והפך את התמיכה בישראל מנושא שבלב הקונצנזוס של הפוליטיקה האמריקאית לסוגייה מפלגתית ומפלגת
במהלך 14 שנים הביא נתניהו את יחסי ישראל-ארצות הברית לשפל חסר תקדים כשהפר את המוסכמה שלאורה פעלו כל ראשי הממשלות לפניו – מימין ומשמאל – והפך את התמיכה בישראל מנושא שנמצא בלב הקונצנזוס של הפוליטיקה האמריקאית לסוגייה מפלגתית ומפלגת. נתניהו הפנה עורף למפלגה הדמוקרטית ולראשיה, בין היתר בנאום בקונגרס בו נכנס לעימות חזיתי עם ממשל אובמה ערב הבחירות בארצות הברית. "כמעט בכיתי לאורך נאומו של נתניהו מהבושה והעלבון שהוא הפגין כלפי ארה"ב", אמרה מי שהייתה אז יושבת ראש בית הנבחרים ותומכת ישראל גדולה, ננסי פלוסי. שותפיו של נתניהו בימין הצטרפו בחדווה להפיכת הממשל האמריקאי לשק חבטות של ממשלת ישראל. רק לפני כמה חודשים תקף שר החוץ אלי כהן את סגנית נשיא ארה"ב, קמלה האריס, בטענה שאיננה יודעת על מה היא מדברת, כשהצביעה על הסכנות הנעוצות בקידום הדורסני של ההפיכה המשפטית. ערוץ 14, ערוץ הבית של ממשלות נתניהו, המשיך במשך חודשים לשקר לצופיו כי ביידן כלל לא ניצח בבחירות בארצות הברית, ש"נגנבו" מידי טראמפ.
מדיניות החוץ חסרת האחריות של ממשלות נתניהו עלתה לישראל באובדן דרמטי של תמיכה בציבור האמריקאי, מיוחד בקרב יהודי ארצות הברית ובקרב צעירים אמריקאים – מנהיגי העתיד
התנהלות חסרת אחריות זו עלתה לישראל באובדן דרמטי של תמיכה – הן בקרב נבחרי הציבור של המפלגה הדמוקרטית והן בקרב יהודי ארצות הברית, שרובם הגדול תומך במפלגה הדמוקרטית. סקרים מלמדים כי הדור הצעיר בארצות הברית תומך בישראל הרבה פחות מבעבר בשל מדיניות ממשלות הימין.
הדוגמה הקיצונית ביותר לעיוורון הדיפלומטי בימין היא, כמובן, נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן. מי שבמשך שנים ספג השפלות פומביות מצד נתניהו והפך מושא ללעג והסתה מצד נאמניו בתקשורת, התגלה בשבועות האחרונים בתור הנשיא הפרו-ישראלי ביותר בתולדות ארצות הברית. אילו עלבונות לא הטיחו מקורבי נתניהו בביידן? זקן סנילי, אנטי-ציוני, פרו-איראני. גדי טאוב הכריז שהוא "הנשיא הכי מושחת בהיסטוריה", ינון מגל טען שביידן הוא "בובה" ש"נשלט על ידי האולטרה שמאלנים", ואברי גלעד, אז עוד במחנה נתניהו, כינה אותו "מטרידן מיני סדרתי, כולל ילדות" (ונאלץ להתנצל). אך אלה לא רק נציגי הימין בתקשורת: שר התפוצות עמיחי שקלי קרא לממשל ביידן "לא להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל", וסגן יו"ר הכנסת, ח"כ ניסים וטורי, תקף את ביידן בטענה המופרכת ש"חיילים ישראלים נהרגו בגלל אמברגו נשק של נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה". אובמה, נזכיר, היה הנשיא האמריקאי שהעביר לצה"ל את הסיוע הצבאי הגדול בהיסטוריה.
הדוגמה הקיצונית ביותר לעיוורון הדיפלומטי בימין היא, כמובן, נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן. מי שבמשך שנים ספג השפלות פומביות מצד נתניהו והפך מושא ללעג והסתה מצד נאמניו בתקשורת, התגלה בשבועות האחרונים בתור הנשיא הפרו-ישראלי ביותר בתולדות ארצות הברית
ב-7 באוקטובר התברר שנתניהו כשל לחלוטין בקריאת המפה הדיפלומטית הבינלאומית. אף אחד מחבריו החדשים בציר האנטי-ליברלי העולמי לא התייצב לצד ישראל. לעומת זאת, חיוניותה של הברית המערבית-ליברלית – שעליה נשענה ישראל מיום הקמתה – התגלתה שוב במלוא עוצמתה. אילו אירועי השבת השחורה היו מתרחשים בעוד מספר שנים, לאחר השלמת תהליך ההתרחקות של ישראל מהמערב, או תחת נשיא אמריקאי שאהדתו לישראל לא התגבשה כבר בשנות ה-70, ישראל לא הייתה זוכה לתמיכה הבלתי-מסויגת שהיא חווה כעת. אסור לסכן אותה שוב.
