נתניהו טען שפיתח דרך מבריקה להתמודד עם הטרור הפלסטיני: חתימה על הסכמים מול מדינות ערב, תוך התעלמות מוחלטת מהשאלה הפלסטינית. גם האשליה הזו התנפצה בשבת השחורה
במשך שנים סירבו בעיקשות ממשלות הימין בראשות נתניהו לקדם תהליך מדיני מול הפלסטינים. בראשית כהונתו, תלה נתניהו את הקיפאון המדיני בתירוצים שונים – אי-הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, לדוגמה, או הטענה שפינוי התנחלויות (שבלעדיו לא תוכל לקום מדינה פלסטינית) הוא "טיהור אתני".
אלא שמול פתרון שתי המדינות של השמאל, שזכה לתמיכה בינלאומית מהדהדת, הימין בראשות נתניהו לא הצליח להציע אף רעיון חלופי או דרך לעקוף את הדרישה הפלסטינית לפינוי התנחלויות. לבסוף מצא נתניהו פתרון קסם: למה להסתבך בתהליך שלום עם הפלסטינים שידרוש פינוי התנחלויות, כשאפשר לעשות שלום בלעדיהם? התוצאה הישירה של הגישה החדשה הייתה "הסכמי אברהם" עם איחוד האמירויות ובחריין, שבאו לעולם בשנת 2020.
ערב החתימה על ההסכמים התגאה נתניהו: "הבאנו הסכם היסטורי שפורץ את הרעיון שאנחנו צריכים לעקור יישובים, אחרת לא נביא הסכם עם מדינה ערבית. שברנו את הדוקטרינה האיומה והמסוכנת הזאת". את הדוקטרינה החדשה שלו, כינה נתניהו בשם "שלום תמורת שלום". אם בעבר מדינות ערב התנו את החתימה על הסכמי שלום בנסיגות טריטוריאליות מצד ישראל או בהתקדמות מדינית מול הפלסטינים, הוא טען, הרי שעכשיו אפשר להגיע איתן להסכמים כאילו הפלסטינים לא קיימים בכלל.
ראש הממשלה מכר לציבור את האשליה שביטחון ישראל ייקבע לא בגדה או ברצועת עזה אלא במדינות המפרץ. רק השנה הסביר נתניהו שהפלסטינים הם בסך הכל "סעיף שצריך לסמן עליו וי" בדרך לשלום עם ערב הסעודית
ראש הממשלה מכר לציבור את האשליה שלפיה אין שום דחיפות בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני – אפשר לשמר לעד את הסטטוס-קוו, והביטחון הלאומי של ישראל ייקבע לא בגדה המערבית וברצועת עזה אלא במדינות המפרץ. בראיון השנה אמר נתניהו שהפלסטינים הם בסך הכל "סעיף שצריך לסמן עליו וי" בדמות מס שפתיים בדרך לנורמליזציה עם ערב הסעודית.
ההתקרבות של השנים האחרונות למדינות האזור, תוך התעלמות מהפלסטינים, התאפשרה אך ורק בזכות הרגיעה הזמנית בגדה וברצועה. ידידיו החדשים של נתניהו, שליטי מדינות המפרץ, הניחו שישראל יכולה למנוע התלקחויות אלימות בזירה הפלסטינית וכך לחסוך מהם את ההתמודדות עם דעת הקהל במדינותיהם. ואכן, כל זמן שהשקט היחסי נשמר, גם ישראל וגם נסיכויות המפרץ הצליחו לפעול על בסיס ההנחה שאין קשר בין הסוגייה הפלסטינית לבין מערכת היחסים הנרקמת ביניהם.
שליטי מדינות המפרץ הניחו שישראל יכולה למנוע התלקחויות אלימות בזירה הפלסטינית ולחסוך מהם את ההתמודדות עם דעת הקהל במדינותיהם. האשליה החלה להיסדק עם השבעת ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר
האשליה החלה להיסדק עם השבעתה של ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר. מדינות המפרץ החלו לשקול מחדש את הברית עם ישראל על רקע הקמת ממשלת הימין הקיצוני, שבכיריה הצהירו על כוונתם לקדם את סיפוח השטחים ולשנות את הסטטוס-קוו בהר הבית. במקביל, סקרי דעת קהל במדינות ערב חשפו התנגדות חריפה לנורמליזציה, שנובעת מהאמונה כי המשטרים שחתמו על הסכמים עם ישראל "מכרו את הפלסטינים".
תפיסת "שלום תמורת שלום" קרסה סופית ב-7 באוקטובר. תחילה קרסה האשליה שישראל יכולה לשלוט בגובה הלהבות של הסכסוך עם הפלסטינים. בהמשך קרסה גם האשליה שהסלמת הסכסוך לא תפגע באינטרסים של מדינות האזור, כולל מדינות שמקיימות קשרים ארוכי שנים עם ישראל, כמו מצרים וירדן. לכך יש להוסיף את השפעת הנורמליזציה על הסכסוך עצמו: על פי כמה מקורות, להתקרבות בין ישראל וסעודיה הייתה השפעה על נכונות חמאס, בעידוד איראני, ליזום הסלמה שתפגע בתהליך.
תחילה קרסה האשליה שישראל יכולה לשלוט בגובה הלהבות בסכסוך עם הפלסטינים. בהמשך קרסה גם האשליה שהסלמת הסכסוך לא תפגע באינטרסים של מדינות האזור, כמו מצרים וירדן
עבור מדינות ערב, אירועי 7 באוקטובר הפכו את מצבם של הפלסטינים מנושא שולי לנושא שמשפיע באופן ישיר על האינטרסים הבסיסיים ביותר שלהן. הן גילו פתאום כי ההידרדרות בזירה הפלסטינית עלולה לערער את יציבות המשטרים שלהן, להוביל למלחמה אזורית כוללת עם איראן ולשנות דרמטית את מידת המעורבות של האמריקאים באזור. המדינות שטרם חתמו עם ישראל על הסכמים, ובראשן סעודיה, מבינות היטב כי המצב בזירה הפלסטינית מטיל צד כבד על יכולתן להתקדם בתהליך הנורמליזציה עם ישראל.
ימים לפני הטבח, הכריז נתניהו כי "אם הפלסטינים יראו שרוב העולם הערבי התפייס עם ישראל – גם הם יחדלו מהפנטזיה להשמיד את ישראל". שבת השחורה חשפה את גישת ה"שלום תמורת שלום" כהונאה מסוכנת
מוקדם להעריך את הנזקים שהמלחמה תסב לנורמליזציה בין ישראל והעולם הערבי, אך דבר אחד ברור: גישת "שלום תמורת שלום" היא נחלת העבר. מעתה ואילך אף גורם באזור לא יוכל עוד להתנהג כאילו הפלסטינים אינם קיימים. גם אם הליגה הערבית לא תציג מחדש יוזמת שלום מקיפה בדומה ליוזמת השלום הערבית מ-2002, חברותיה יהיו מעורבות לכל הפחות במאמצים שוטפים למניעת הסלמה.
שבועיים בלבד לפני הטבח, עמד נתניהו מול עצרת האו"ם והכריז בזחיחות כי "הסכם היסטורי עם סעודיה יביא לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי. אנו עומדים בפני בחירה שתכריע האם יהיה שלום היסטורי שיביא שגשוג ותקווה – או האם נסבול ממלחמה נוראית, טרור וייאוש… אם הפלסטינים יראו שרוב העולם הערבי יתפייס עם ישראל", קבע בביטחון ראש הממשלה, "גם הם יחדלו מהפנטזיה להשמיד את ישראל".
נתניהו לא ניסה לגמד את הבעיה הפלסטינית כדי לעשות שלום עם מדינות האזור – הוא ניסה לעשות שלום עם מדינות האזור כדי להעלים את הבעיה הפלסטינית ולמנוע הסכם מדיני. תוצאות הניסיון הזה נראו היטב ב-7 באוקטובר.
אירועי 7 באוקטובר חשפו את גישת "שלום תמורת שלום" או שלום עוקף-פלסטינים כהונאה מסוכנת. נתניהו לא ניסה לגמד את הבעיה הפלסטינית כדי לעשות שלום עם מדינות האזור – הוא ניסה לעשות שלום עם מדינות האזור כדי להעלים את הבעיה הפלסטינית. מטרתו העיקרית הייתה ונותרה מניעת הסכם מדיני. תוצאות הניסיון הזה נראו היטב בשבת השחורה.
