האסטרטגיה של ממשלות הימין ב-14 השנים האחרונות הייתה לחזק את חמאס – ארגון טרור פונדמנטליסטי – על חשבון הרשות הפלסטינית והכוחות המתונים. ב-7 באוקטובר שילמנו עליה מחיר בלתי נתפס
בשנת 2009 נתניהו נבחר על סמך הבטחה מפורשת לחסל את שלטון חמאס בעזה. "אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של חמאס", הכריז במהלך קמפיין הבחירות באותה שנה. בפועל, ממשלות הימין בראשות נתניהו פעלו באופן הפוך לחלוטין: ביד אחת חיזקו את חמאס, וביד שנייה החלישו את הרשות הפלסטינית – והכל כדי להקטין את הסיכוי להקמת מדינה פלסטינית ופינוי התנחלויות בגדה.
במשך רוב שנות שלטונו, סירב נתניהו לקיים שיחות עם הרשות הפלסטינית. למעשה, מ-2010 לא נפגש עם יו"ר הרשות אבו מאזן אפילו לפגישת עבודה אחת. במקביל, נתניהו נמנע מנקיטת צעדים שהיו יכולים לשפר את מעמדה של הרשות, ואף יזם צעדים להחלשתה. על אף ששיתוף הפעולה של מערכת הביטחון הישראלית עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפך לנכס משמעותי עבור ישראל – כזה שסייע למנוע פיגועים רבים בעשור האחרון – הרשות הוצגה פעם אחר פעם על ידי ממשלות נתניהו כגורם קיצוני שמהלכיו הדיפלומטיים נגד ישראל הם בגדר "טרור מדיני".
ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין: "אם נסתכל על זה לאורך השנים, אחד האנשים המרכזיים שתרמו להתחזקות חמאס זה ביבי נתניהו"
עוד ב-2013 הזהיר ראש השב"כ היוצא, יובל דיסקין: "אנחנו הופכים את אבו מאזן כל יום ליותר ויותר חלש וסבורים שזו הצלחה… עם אבו מאזן כמעט לא מדברים, רוב הזמן משפילים אותו. אם נסתכל על זה לאורך השנים, אחד האנשים המרכזיים שתרמו להתחזקות חמאס זה ביבי נתניהו".
ואכן, לאורך 14 שנותיו בשלטון נתניהו התייחס לחמאס כגורם אחראי שניתן לנהל איתו משא ומתן ולהגיע איתו לסיכומים. לאחר כל סבב אלימות בעזה, נתניהו הגיע להבנות עם שלטון חמאס – מה שהעלה את קרנו של הארגון בקרב הציבור הפלסטיני ופגע במעמד הגורמים המתונים. שוב ושוב בחר ראש הממשלה להעניק פרסים – הקלות, אישורי עבודה, כסף וציוד – לארגון טרור פונדמנטליסטי. כל זאת בשעה שהוא מתעלם לחלוטין מגורמים פלסטיניים בלתי אלימים, ובראשם הרשות. לפי דיווחים עיתונאיים לאורך השנים, נתניהו אף העניק חסינות אישית לראשי חמאס. ב-2022, למשל, פורסם כי בין 2018 ל-2020 צצו כמה הזדמנויות לחיסול של יחיא סינוואר ושאר צמרת חמאס וכי "גורמי הביטחון רצו בזה" אבל "הדרג המדיני לא אישר".
האלוף (מיל') גרשון הכהן: "האסטרטגיה של נתניהו היא למנוע את אופציית שתי המדינות, ולכן הוא הפך את החמאס לשותף הכי קרוב שלו"
תמונה דומה עולה מדבריו של אלוף (מיל') גדי שמני. "אני הייתי אלוף פיקוד המרכז ב-2009, כשנתניהו הגיע לראשות הממשלה", העיד שמני. "באותה תקופה ניהלנו מערכת חורמה נגד חמאס – נתניהו עצר את הכל". גם אלוף (מיל') גרשון הכהן, איש ימין מובהק, הציג אבחנה דומה: "האסטרטגיה של נתניהו היא למנוע את אופציית שתי המדינות, ולכן הוא הפך את חמאס לשותף הכי קרוב שלו. בממד הגלוי חמאס אויב, בממד הסמוי הוא בן ברית".
נתניהו ב-2019: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית, צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס. זה חלק מהאסטרטגיה שלנו"
נתניהו עצמו הודה ב-2019 כי האסטרטגיה שלו היא חיזוק חמאס – ולא חיסולו. "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית, צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס", אמר. "זה חלק מהאסטרטגיה שלנו, לבדל בין הפלסטינים בעזה לבין הפלסטינים ביהודה ושומרון". דובר הליכוד, יונתן אוריך, אישר באותה שנה שזו אכן מדיניות הממשלה והתגאה כי "נתניהו הצליח להשיג ניתוק בין עזה ליו"ש, ובעצם ריסק את חזון המדינה הפלסטינית בשני האזורים הללו. חלק מההישג קשור לכסף הקטארי שמגיע כל חודש לחמאס". שנתיים לאחר מכן, אראל סג"ל, מקורבו של נתניהו, אישר כי זוהי המדיניות של ראש הממשלה כשכתב: "כן, נתניהו מעדיף את שלטון חמאס. וזה עובד לו". שנתיים אחר כך גלית דיסטל-אטבריאן, אף היא מקורבת של נתניהו, הודתה: "צריך לומר זאת ביושר – נתניהו רוצה את חמאס על הרגליים".
אבל טיפוח חמאס לא היה נחלתו הבלעדית של נתניהו. גם שותפיו בימין המתנחלי העדיפו לחזק ארגון טרור רצחני ולהחליש את הרשות – והכל בשם תפיסת עולם משיחית ולפיה ארץ ישראל השלמה הובטחה לעם היהודי, ולכן אסור לשאת ולתת עליה. הכל, במילים אחרות, למען ההתנחלויות. את העמדה הזו הציג יו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', כשקבע ב-2015 כי "אבו מאזן הוא נטל וחמאס הוא נכס".
בעסקת שליט נתניהו הפך את חמאס לגוף שבעיניים פלסטיניות "מספק את הסחורה". בין המשוחררים היו יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועה ואדריכל 7 באוקטובר, ועלי קאצ'י, מפקד כוח נוח'בה שהוביל את ההסתערות על העוטף
עסקת שליט, במסגרתה שיחרר נתניהו 1,027 אסירים ביטחוניים ובהם 280 שנשפטו למאסר עולם בגין מעורבות בפעולות טרור ורצח, הייתה אירוע מכונן בחיזוק חמאס. הציבור הפלסטיני מייחס חשיבות גדולה לסוגיית האסירים, וברשות הפלסטינית יש שר בכיר הממונה על הדאגה לרווחתם. והנה, בעסקת שליט, נתניהו הפך את חמאס לגוף שבעיניים פלסטיניות הוא זה ש"מספק את הסחורה". בין המשוחררים בעסקה היו יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועה ואדריכל מבצע 7 באוקטובר, ועלי קאצ'י, מפקד כוח נוח'בה שהוביל את המבצע.
מאז העסקה, מיסדו ממשלות הימין מנגנון שתיגמל את חמאס על סבבי אלימות – בממון. על-פי אומדן משנת 2019, ישראל אפשרה לקטאר להעביר מעל למיליארד דולר לרצועה, חלקם במזומן, באותן מזוודות כסף נודעות לשמצה. הכספים אפשרו לחמאס לא רק להשקיע בהתעצמות צבאית, אלא גם לחזק את בסיס התמיכה בו בקרב תושבי הרצועה. בד בבד, ישראל פגעה כלכלית ברשות הפלסטינית והביאה אותה אל סף קריסה. בבחירתו להעצים את החמאס על חשבון הרשות הפלסטינית והדרך המדינית, נתניהו יצר משוואה שלפיה ישראל מבינה רק כוח: התנגדות אלימה מתוגמלת, בעוד שמשא ומתן מול ישראל לא מניב דבר.
ב-7 באוקטובר, החמאס עשה שימוש בכוח שהשיג בחסות ממשלות הימין. עכשיו, מי שבנו את כוחו של חמאס במו-ידיהם קוראים, שוב, למיטוט החמאס. עבור ישראלים רבים, זה יהיה מאוחר מדי.
בבחירתו להעצים את החמאס על חשבון הרשות הפלסטינית, נתניהו יצר משוואה שלפיה ישראל מבינה רק כוח: התנגדות אלימה מתוגמלת, בעוד שמשא ומתן מול ישראל לא מניב דבר
